בשר בחלב הלכה ג'
ע"פ המאמר על פסוק ואיה השה לעולה (בלקת"ב סי י"ב) המובא בה' תולעים (הלכה ג') ע"ש היטב:
ואיתא שם שיש גבול לכל כבוד וכבוד המלובש בכל מאמר ומאמר שלא יתפשט לחוץ וכו' (ע"ש היטב):
אות א
וזה בחינת איסור בשר בחלב, שאעפ"י שזה היתר וזה היתר, אעפי"כ כשנתחברים יחד בשר בחלב נעשה חתיכה דאיסורא. כי כל דבר שבעולם נמשך מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכל אשר בו. והכל נברא בשביל כבודו יתברך כנ"ל ויש גבול לכל כבוד וכבוד וכו' כנ"ל, ועל כן כל דבר ודבר משונה מחבירו בתבניתו ובטעמו וכו' הכל כפי הגבול של בחינת הכבוד שמלובש בו. וצריכין לשמור מאד את בחינת הגבולים והצמצומים של כל בחינת כבוד שמלובש בכל דבר שלא לסתור את הגבול ח"ו. כי חוץ לגבול שם הוא מקומות החיצונים ואפילו בקדושה אסור לצאת מגבול א' לגבול חבירו. כי כל בחינת כבוד שמלובש בכל דבר יש לו גבול לפי בחינתו ואסור לצאת מגבול לגבול אחר.
אות ב
וזה בחינת כל איסורי כלאים ואיסור בשר בחלב. כי צריכין לשמור שיהיה כל דבר בגבולו ובמקומו. כי כשיתערב ח"ו שני דברים הסותרים זה את זה שכל א' יש לו גבול אחר אזי יהיה נסתר הגבול של כל א'. וכשנסתר ונפרץ הגבול ח"ו משם הוא יניקת החיצונים שעומדים חוץ לגבול הקדושה ואורבין ומצפין שיהיה נסתר הגבול ח"ו. וזה בחינת איסור עריות כי המותרת לזה אסורה לזה כי כן הוא כל איסור עריות. כי כל הקרובות הן קרובותיו הן קרובות אשתו כולם אינם אסורים אלא לזה שהם קרובותיו ולאחר מותרות. וכן להיפך שהקרובות של אחר אסורות להאחר, ולו מותרות. וכן איסור אשת איש שמותרת לבעלה ואסורה לאחר וכן להיפך. נמצא שהמותרת לזה אסורה לזה כי הכל לפי הגבול שיש לכל אחד ואחד. כי בשר וחלב הם שני הפכים, כי בשר הוא מבחינת תוקף הצמצום, כי עיקר בשר שאסור מדאורייתא הוא בשר בהמה, ומלך שבבהמות הוא שור, ושור הוא בחינת הצמצום בחינת ופני שור מהשמאל שמשם הצמצום. וכל הגבולין של הקדושה הם נמשכין מבחינת הצמצום כידוע, שנמשכין מבחינת ופני השור מהשמאל כנ"ל, נמצא שבשר בהמה הוא בבחינת צמצום וגבול. וחלב הוא בחינת המתקת והרחבת הצמצום והגבול, בבחינת דם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו') כי דם הוא בחינת דינים וצמצומים כידוע, ובשעת לידה דם נעכר ונעשה חלב שהוא בחינת המתקת והרחבת הצמצום וזה נעשה בשעת לידה דייקא. כי באמת אף עפ"י שאסור לסתור ולפרוץ הגבול ח"ו, אעפ"כ צריך כל אחד לראות ולהשתדל להרחיב גבול הקדושה, דהיינו שגבול הקדושה יתפשט ויתרחב וימתח ויתגדל מאד. וזה עיקר קיום העולם, כי לא תוהו בראה לשבת יצרה. כי לצאת חוץ לגבול אסור אבל בתוך הגבול צריכין להשתדל שיהיה נמתח ויתפשט הגבול הרבה מאד כי גבולי הקדושה היא בבחינת ארץ ישראל שיכולה להתפשט הרבה מאד. ויש כח לכל אדם להמתיק הגבול והצמצום עד שכל גבול וגבול יהיה נמתח ויתפשט הרבה מאד. כי כך ברא הקב"ה את עולמו שיהיה כח הזה לכ"א בבחינת וימתחם כאהל לשבת, וארז"ל בתחילה בראן כמין ב' פקעיות של שתי ואח"כ מתחן וכו'. וזה הכח נמשך בכל הבריאה כולה שהם נמתחין ונתרחבין ע"י קדושת ישראל שיש להם כח להרחיב ולגדל גבולי הקדושה שיהיו נמתחין ומתרחבין והולכין. וזה בחינת הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי וכו' כי ימין ושמאל תפרוצי וכו'. וע"כ בשעת הלידה הוא בחינת הרחבת גבול הקדושה אז דם נעכר ונעשה חלב, דהיינו שנמתק הגבול והצמצום שהוא בחינת דמים ודינים, ונעשה חלב שהוא מחיה את הולד ומגדילו. נמצא שחלב הוא בחינת הרחבת הצמצום, ועל כן אסור לערב בשר בחלב יחד כי הם סותרים זה את זה. כי באמת צריכים דייקא שני הבחינות של בשר ושל חלב כנ"ל, כי הצמצום הוא קיום העולם, ובלא זה לא היה קיום לעולם כלל. ועל כן בשעת בריאת העולם אמר הש"י לעולמו די וכו' שלא יתפשט יותר מדאי חוץ לגבול ח"ו, אבל אף עפי"כ אעפ"י שצריכין להצמצום דייקא, אעפי"כ צריכין לראות להמתיק ולהרחיב הצמצום שתתפשט ותתרחב הקדושה בתוך הגבול הרבה לאורך ולרוחב שיתפשט גבול הקדושה ויהיה נמתח מאד כנ"ל, וזה בחינת חלב כנ"ל. וע"כ אסור לערב אלו שני הדברים דהיינו בשר בחלב יחד שלא יסתור א' את חבירו ח"ו שהוא חורבן העולמות ח"ו. כי צריכין שני הבחינות דייקא של בשר ושל חלב כנ"ל.
אות ג'
וזה בחינת סוכה, כי אחר יוה"כ שאז הוא גמר התשובה של עשי"ת ואז עולין עד בחינת אי"ה שהוא בחינת כתר שמשם עיקר הסליחה כנ"ל. ואז חוזר ונבנה העולם מחדש. כי כ"א על ידי עוונותיו ח"ו הוא סותר את גבולי הקדושה ויורד אל החיצונים ח"ו כפי עוונותיו, ואזי הוא רחוק מכבודו יתברך. כי יש גבול לכל כבוד וכבוד שלא יתפשט לחוץ לגבול וכו' כנ"ל, וכשהאדם נופל לשם ח"ו ואזי כשמתחיל לחפש ולבקש איה מקום כבודו, אזי זוכה עי"ז לתכלית העליה לבחינת איה וכו' שמשם מקבלין חיות כל בחינת הכבוד של כל העשרה מאמרות וכו' כנ"ל ואזי חוזר ונבנה העולם מחדש. כי אח"כ חוזר ומתפשט חיותו ית' מבחי' איה לבחי' חלקי הכבוד וחוזר ונתגלה כבודו ית' שזה עיקר קיום העולם כי העיקר שיחזור יתגלה כבודו יתברך (כמבואר שם במאמר הנ"ל בסופו ע"ש). וע"כ אחר התשובה כשזוכה לחזור ולגלות כבודו ע"י בחי' איה כנ"ל, אזי מרויחין עכשיו יותר ויותר כי עכשיו נתגלה אלקותו ית' גם במקומות החיצונים ע"י בחינת איה הנ"ל נמצא עכשיו גבולי הקדושה נתרחבו מאד מאד, עד שגם כל מקומות החיצונים נתהפכו ונכנסו אל הקדושה. כי עכשיו נעשו מחיצות וגבולי הקדושה גם שם ע"י בחינת אי"ה וכו' כנ"ל. וע"כ אחר התשובה של יו"כ שאז זוכין לבחינת איה ואז נתרחבין גבולי הקדושה מאד מאד, ע"כ אחר יו"כ עושין סוכות, זה בחינת שנתרחב גבולי הקדושה מאד גם בחוץ על ידי התשובה עד שהכל נכנס אל הקדושה ועל זה מרמז הסוכה. כי עד עכשיו עיקר הקדושה היתה רק בפנים בתוך הבית ששם עיקר הקדושה בבחינת בראשית שהוא התחלת התורה שהוא בחינת ראש בית, כי עיקר הקדושה הוא בתוך הבית דייקא שהוא בחינת גבול הקדושה כי בחוץ הוא בחינת שליטת החיצונים ח"ו, אבל עכשיו אחר יוה"כ כבר נתפשטה הקדושה גם שם על ידי התשובה ועל כן עושין סוכות בחוץ להורות שגם שם נעשו מחיצות הקדושה בבחינת ונשאר גם הוא לאלוקינו. גם אין צריכין עכשיו לשמור כ"כ עצמו להסתיר בתוך מחיצות הבית כי עכשיו נכנע הס"א במקומה. וע"כ אנו עושין מחיצות עראי שהם מחיצות הסוכה שהם פתוחות מלמעלה ומן הצדדין, כי אין צריכין רק ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח, כי אנו מראין שהקדושה מתפשטת בכל מקום כי בכל המקומות ממשלתו. וע"כ אין אנו צריכין רק מחיצות עראי כדי שיהיה איזה גבול וצמצום בעלמא אבל באמת אין אנו יראים מהם עכשיו כלל. כי עכשיו הכל שלנו ע"י התשובה שעל ידי זה נתהפכו כל מקומות החיצונים אל הקדושה. וע"כ סוכות הוא בחינת יעקב בחינת ויעקב נסע סכת"ה כמובא, כי ביעקב נאמר פרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה בחינת נחלה בלי מצרים, שזה בחינת סוכה שהקדושה מתפשטת גם בחוץ, כי הכל נכנס אל הקדושה עכשיו על ידי התשובה של יוה"כ שאז זוכין לעלות לבחינת איה וכו' כנ"ל.
אות ד'
גם זה מרומז בדברי רבינו ז"ל במ"א על ענין ישיבתו באומאן שזה בחינת ובל יאמר שכן חליתי וכו', דהיינו כשנתוסף אבן אחת דהיינו נפש א' שחוזר בתשובה ונתקרב להש"י, אזי נתרבין הבתים עד אין קץ ואמר אז רבינו ז"ל, שעי"ז מכניסין לפנים גם הנפשות שהיו מושלכין בחוץ בבחינת תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. כי עכשיו כשנתרבין מאד הבתים אזי ממילא נכנסין גם הם לפנים וכו' וכו'. וזהו בחינת סוכה שעכשיו נתרחב גבול הקדושה גם בחוץ כנ"ל, וכל זה ע"י האבנים שהם הנפשות שנתוספו בעשי"ת ויוה"כ. כי ע"י התשובה נתוספו כמ נפשות שהם אבנים ואז נתרבין הבתים מאד גם בחוץ עד שממילא נכנסין הכל אל הקדושה וכו' כנ"ל.
אות ה'
ועל כן בסוכות מקריבין ע' פרים כנגד ע' אומות. כי עכשיו אנו יכולים להכניסם הכל לפנים אל הקדושה על ידי ריבוי הבתים שנתוספו ע"י האבנים וכו' כנ"ל, שעל זה רמז מצוות סוכה שנתרבין מחיצות הרבה גם בחוץ כנ"ל. וע"כ לעתיד יתנסו העכו"ם במצוות סוכה דייקא כשרז"ל (ע"ז דף ג'). כי על ידי סוכה יכולין להכניסם כולם אל הקדושה בבחינת ונשאר גם הוא לאלקינו וכו' כנ"ל.
(ליקוטי הלכות - יורה דעה חלק א - בשר בחלב הלכה ג)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
ע"פ המאמר על פסוק ואיה השה לעולה (בלקת"ב סי י"ב) המובא בה' תולעים (הלכה ג') ע"ש היטב:
ואיתא שם שיש גבול לכל כבוד וכבוד המלובש בכל מאמר ומאמר שלא יתפשט לחוץ וכו' (ע"ש היטב):
אות א
וזה בחינת איסור בשר בחלב, שאעפ"י שזה היתר וזה היתר, אעפי"כ כשנתחברים יחד בשר בחלב נעשה חתיכה דאיסורא. כי כל דבר שבעולם נמשך מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכל אשר בו. והכל נברא בשביל כבודו יתברך כנ"ל ויש גבול לכל כבוד וכבוד וכו' כנ"ל, ועל כן כל דבר ודבר משונה מחבירו בתבניתו ובטעמו וכו' הכל כפי הגבול של בחינת הכבוד שמלובש בו. וצריכין לשמור מאד את בחינת הגבולים והצמצומים של כל בחינת כבוד שמלובש בכל דבר שלא לסתור את הגבול ח"ו. כי חוץ לגבול שם הוא מקומות החיצונים ואפילו בקדושה אסור לצאת מגבול א' לגבול חבירו. כי כל בחינת כבוד שמלובש בכל דבר יש לו גבול לפי בחינתו ואסור לצאת מגבול לגבול אחר.
אות ב
וזה בחינת כל איסורי כלאים ואיסור בשר בחלב. כי צריכין לשמור שיהיה כל דבר בגבולו ובמקומו. כי כשיתערב ח"ו שני דברים הסותרים זה את זה שכל א' יש לו גבול אחר אזי יהיה נסתר הגבול של כל א'. וכשנסתר ונפרץ הגבול ח"ו משם הוא יניקת החיצונים שעומדים חוץ לגבול הקדושה ואורבין ומצפין שיהיה נסתר הגבול ח"ו. וזה בחינת איסור עריות כי המותרת לזה אסורה לזה כי כן הוא כל איסור עריות. כי כל הקרובות הן קרובותיו הן קרובות אשתו כולם אינם אסורים אלא לזה שהם קרובותיו ולאחר מותרות. וכן להיפך שהקרובות של אחר אסורות להאחר, ולו מותרות. וכן איסור אשת איש שמותרת לבעלה ואסורה לאחר וכן להיפך. נמצא שהמותרת לזה אסורה לזה כי הכל לפי הגבול שיש לכל אחד ואחד. כי בשר וחלב הם שני הפכים, כי בשר הוא מבחינת תוקף הצמצום, כי עיקר בשר שאסור מדאורייתא הוא בשר בהמה, ומלך שבבהמות הוא שור, ושור הוא בחינת הצמצום בחינת ופני שור מהשמאל שמשם הצמצום. וכל הגבולין של הקדושה הם נמשכין מבחינת הצמצום כידוע, שנמשכין מבחינת ופני השור מהשמאל כנ"ל, נמצא שבשר בהמה הוא בבחינת צמצום וגבול. וחלב הוא בחינת המתקת והרחבת הצמצום והגבול, בבחינת דם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו') כי דם הוא בחינת דינים וצמצומים כידוע, ובשעת לידה דם נעכר ונעשה חלב שהוא בחינת המתקת והרחבת הצמצום וזה נעשה בשעת לידה דייקא. כי באמת אף עפ"י שאסור לסתור ולפרוץ הגבול ח"ו, אעפ"כ צריך כל אחד לראות ולהשתדל להרחיב גבול הקדושה, דהיינו שגבול הקדושה יתפשט ויתרחב וימתח ויתגדל מאד. וזה עיקר קיום העולם, כי לא תוהו בראה לשבת יצרה. כי לצאת חוץ לגבול אסור אבל בתוך הגבול צריכין להשתדל שיהיה נמתח ויתפשט הגבול הרבה מאד כי גבולי הקדושה היא בבחינת ארץ ישראל שיכולה להתפשט הרבה מאד. ויש כח לכל אדם להמתיק הגבול והצמצום עד שכל גבול וגבול יהיה נמתח ויתפשט הרבה מאד. כי כך ברא הקב"ה את עולמו שיהיה כח הזה לכ"א בבחינת וימתחם כאהל לשבת, וארז"ל בתחילה בראן כמין ב' פקעיות של שתי ואח"כ מתחן וכו'. וזה הכח נמשך בכל הבריאה כולה שהם נמתחין ונתרחבין ע"י קדושת ישראל שיש להם כח להרחיב ולגדל גבולי הקדושה שיהיו נמתחין ומתרחבין והולכין. וזה בחינת הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי וכו' כי ימין ושמאל תפרוצי וכו'. וע"כ בשעת הלידה הוא בחינת הרחבת גבול הקדושה אז דם נעכר ונעשה חלב, דהיינו שנמתק הגבול והצמצום שהוא בחינת דמים ודינים, ונעשה חלב שהוא מחיה את הולד ומגדילו. נמצא שחלב הוא בחינת הרחבת הצמצום, ועל כן אסור לערב בשר בחלב יחד כי הם סותרים זה את זה. כי באמת צריכים דייקא שני הבחינות של בשר ושל חלב כנ"ל, כי הצמצום הוא קיום העולם, ובלא זה לא היה קיום לעולם כלל. ועל כן בשעת בריאת העולם אמר הש"י לעולמו די וכו' שלא יתפשט יותר מדאי חוץ לגבול ח"ו, אבל אף עפי"כ אעפ"י שצריכין להצמצום דייקא, אעפי"כ צריכין לראות להמתיק ולהרחיב הצמצום שתתפשט ותתרחב הקדושה בתוך הגבול הרבה לאורך ולרוחב שיתפשט גבול הקדושה ויהיה נמתח מאד כנ"ל, וזה בחינת חלב כנ"ל. וע"כ אסור לערב אלו שני הדברים דהיינו בשר בחלב יחד שלא יסתור א' את חבירו ח"ו שהוא חורבן העולמות ח"ו. כי צריכין שני הבחינות דייקא של בשר ושל חלב כנ"ל.
אות ג'
וזה בחינת סוכה, כי אחר יוה"כ שאז הוא גמר התשובה של עשי"ת ואז עולין עד בחינת אי"ה שהוא בחינת כתר שמשם עיקר הסליחה כנ"ל. ואז חוזר ונבנה העולם מחדש. כי כ"א על ידי עוונותיו ח"ו הוא סותר את גבולי הקדושה ויורד אל החיצונים ח"ו כפי עוונותיו, ואזי הוא רחוק מכבודו יתברך. כי יש גבול לכל כבוד וכבוד שלא יתפשט לחוץ לגבול וכו' כנ"ל, וכשהאדם נופל לשם ח"ו ואזי כשמתחיל לחפש ולבקש איה מקום כבודו, אזי זוכה עי"ז לתכלית העליה לבחינת איה וכו' שמשם מקבלין חיות כל בחינת הכבוד של כל העשרה מאמרות וכו' כנ"ל ואזי חוזר ונבנה העולם מחדש. כי אח"כ חוזר ומתפשט חיותו ית' מבחי' איה לבחי' חלקי הכבוד וחוזר ונתגלה כבודו ית' שזה עיקר קיום העולם כי העיקר שיחזור יתגלה כבודו יתברך (כמבואר שם במאמר הנ"ל בסופו ע"ש). וע"כ אחר התשובה כשזוכה לחזור ולגלות כבודו ע"י בחי' איה כנ"ל, אזי מרויחין עכשיו יותר ויותר כי עכשיו נתגלה אלקותו ית' גם במקומות החיצונים ע"י בחינת איה הנ"ל נמצא עכשיו גבולי הקדושה נתרחבו מאד מאד, עד שגם כל מקומות החיצונים נתהפכו ונכנסו אל הקדושה. כי עכשיו נעשו מחיצות וגבולי הקדושה גם שם ע"י בחינת אי"ה וכו' כנ"ל. וע"כ אחר התשובה של יו"כ שאז זוכין לבחינת איה ואז נתרחבין גבולי הקדושה מאד מאד, ע"כ אחר יו"כ עושין סוכות, זה בחינת שנתרחב גבולי הקדושה מאד גם בחוץ על ידי התשובה עד שהכל נכנס אל הקדושה ועל זה מרמז הסוכה. כי עד עכשיו עיקר הקדושה היתה רק בפנים בתוך הבית ששם עיקר הקדושה בבחינת בראשית שהוא התחלת התורה שהוא בחינת ראש בית, כי עיקר הקדושה הוא בתוך הבית דייקא שהוא בחינת גבול הקדושה כי בחוץ הוא בחינת שליטת החיצונים ח"ו, אבל עכשיו אחר יוה"כ כבר נתפשטה הקדושה גם שם על ידי התשובה ועל כן עושין סוכות בחוץ להורות שגם שם נעשו מחיצות הקדושה בבחינת ונשאר גם הוא לאלוקינו. גם אין צריכין עכשיו לשמור כ"כ עצמו להסתיר בתוך מחיצות הבית כי עכשיו נכנע הס"א במקומה. וע"כ אנו עושין מחיצות עראי שהם מחיצות הסוכה שהם פתוחות מלמעלה ומן הצדדין, כי אין צריכין רק ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח, כי אנו מראין שהקדושה מתפשטת בכל מקום כי בכל המקומות ממשלתו. וע"כ אין אנו צריכין רק מחיצות עראי כדי שיהיה איזה גבול וצמצום בעלמא אבל באמת אין אנו יראים מהם עכשיו כלל. כי עכשיו הכל שלנו ע"י התשובה שעל ידי זה נתהפכו כל מקומות החיצונים אל הקדושה. וע"כ סוכות הוא בחינת יעקב בחינת ויעקב נסע סכת"ה כמובא, כי ביעקב נאמר פרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה בחינת נחלה בלי מצרים, שזה בחינת סוכה שהקדושה מתפשטת גם בחוץ, כי הכל נכנס אל הקדושה עכשיו על ידי התשובה של יוה"כ שאז זוכין לעלות לבחינת איה וכו' כנ"ל.
אות ד'
גם זה מרומז בדברי רבינו ז"ל במ"א על ענין ישיבתו באומאן שזה בחינת ובל יאמר שכן חליתי וכו', דהיינו כשנתוסף אבן אחת דהיינו נפש א' שחוזר בתשובה ונתקרב להש"י, אזי נתרבין הבתים עד אין קץ ואמר אז רבינו ז"ל, שעי"ז מכניסין לפנים גם הנפשות שהיו מושלכין בחוץ בבחינת תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. כי עכשיו כשנתרבין מאד הבתים אזי ממילא נכנסין גם הם לפנים וכו' וכו'. וזהו בחינת סוכה שעכשיו נתרחב גבול הקדושה גם בחוץ כנ"ל, וכל זה ע"י האבנים שהם הנפשות שנתוספו בעשי"ת ויוה"כ. כי ע"י התשובה נתוספו כמ נפשות שהם אבנים ואז נתרבין הבתים מאד גם בחוץ עד שממילא נכנסין הכל אל הקדושה וכו' כנ"ל.
אות ה'
ועל כן בסוכות מקריבין ע' פרים כנגד ע' אומות. כי עכשיו אנו יכולים להכניסם הכל לפנים אל הקדושה על ידי ריבוי הבתים שנתוספו ע"י האבנים וכו' כנ"ל, שעל זה רמז מצוות סוכה שנתרבין מחיצות הרבה גם בחוץ כנ"ל. וע"כ לעתיד יתנסו העכו"ם במצוות סוכה דייקא כשרז"ל (ע"ז דף ג'). כי על ידי סוכה יכולין להכניסם כולם אל הקדושה בבחינת ונשאר גם הוא לאלקינו וכו' כנ"ל.
(ליקוטי הלכות - יורה דעה חלק א - בשר בחלב הלכה ג)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה