ליקוטי הלכות - יורה דעה חלק א - הלכות מתנות כהונה הלכה א

מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה הלכה א



עַל-פִּי הַתּוֹרָה "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַֹקֵּיהֶם" בְּסִימָן יז הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת טְרֵפוֹת הֲלָכָה א, עַיֵּן שָׁם:



אות א



וּכְדֵי לְתַקֵּן תִּקּוּן הָאֲכִילָה בִּשְׁלֵמוּת שֶׁיִּהְיֶה בְּכַשְׁרוּת גָּמוּר כָּרָאוּי, עַל-כֵּן נוֹתְנִין מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁעַל יָדָהּ הִיא תִּקּוּן הָאֲכִילָה ((כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם), גַּם צְדָקָה הִיא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת וְתִקּוּן הַבְּרִית, בְּחִינַת צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן נוֹתְנִין הַצְּדָקָה, דְהַיְנוּ הַמַּתָּנוֹת לַכֹּהֵן, כִּי הַכֹּהֵן הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית ((כַּמּוּבָא לְעֵיל) וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַמַּתָּנוֹת שֶׁנּוֹתְנִין, נִתְתַקֶּנֶת וְנִתְכַּשֶּׁרֶת הַבְּהֵמָה שֶׁתִּקּוּנָהּ תָּלוּי בְּתִקּוּן הַבְּרִית כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. ((בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה, הֲלָכָה א). וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה זָכוּ הַכֹּהֲנִים עַל-יְדֵי פִּינְחָס שֶׁקִּנֵּא קִנְאַת ה' צְבָאוֹת בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית כַּמּוּבָא, שֶׁהַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁהַמַּתָּנוֹת הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֶּנֶת הַבְּהֵמָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין נוֹהֲגִין הַמַּתָּנוֹת כִּי אִם בִּבְהֵמָה, כִּי בַּבְּהֵמוֹת מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר רוּחַ הַבְּהֵמִיּוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִתֵּן הַמַּתָּנוֹת כְּדֵי לְהַכְנִיעוֹ כַּנַּ"ל:



אות ב



גַּם הַכֹּהֵן הוּא בְּחִינַת הַתַּלְמִיד חָכָם וְהָרַב הַכָּלוּל מִכַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְֹרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי שִֹפְתֵי כֹּהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת וְתוֹרָה וְכוּ'". וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִזֶּה ((מוֹעֵד קָטָן יז), אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת וְכוּ'. וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין לַכֹּהֵן דַּיְקָא, כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בַּצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין לַצַּדִיק הַכָּלוּל מִכַּמָּה נְפָשׁוֹת ((כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם) וְעַל-כֵּן בְּרִית כְּהֻנָּה, דְּהַיְנוּ הַמַּתָּנוֹת שֶׁזָּכוּ בָּהֶם הַכֹּהֲנִים נִקְרָא, "בְּרִית שָׁלוֹם", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל פִּינְחָס כְּשֶׁזָּכָה לַכְּהֻנָּה, "הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם וְכוּ'". כִּי הֵם מַרְבִּים שָׁלוֹם, כִּי הֵם בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים הַכְּלוּלִים מִכַּמָּה נְפָשׁוֹת, שֶׁעַל יָדָם נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם ((כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וְעַל-כֵּן אָסוּר לִתֵּן מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ, כִּי עִקַּר חֲשִׁיבוּת הַכֹּהֲנִים הוּא עַל-יְדֵי קְדֻשָּׁתָם, כִּי הֵם בְּחֶזְקַת קְדֻשָּׁה יוֹתֵר מִשְּׁאָר יִשְֹרָאֵל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַצְּדָקָה רָאוּי לִתֵּן לָהֶם, לְהַפְרִישׁ לָהֶם מֵרֹב הַמַּאֲכָלִים, לִתֵּן מֵהֶם מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה כְּדֵי לְתַקֵּן תִּקּוּן הָאֲכִילָה עַל-יְדֵי-זֶה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה תָּלוּי עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה לְמִי שֶׁמְּקֻדָּשׁ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה, שֶׁהוּא כָּלוּל מִנְּפָשׁוֹת יוֹתֵר, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נִתְתַּקֵּן הָאֲכִילָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ ((כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם). וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, "כִּי שָֹכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם". דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַכֹּהֲנִים עוֹסְקִין תָּמִיד בָּעֲבוֹדָה, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ, עַל-כֵּן רָאוּי לִתֵּן לָהֶם הַצְּדָקָה, דְהַיְנוּ הַמַּתָּנוֹת. כִּי עַל-יְדֵי-זֶה נִתְתַּקֵּן בְּיוֹתֵר תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ כַּנַּ"ל ((וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם):



אות ג





גַּם בַּמַּאֲמָר "דִּרְשׁוּ ה'" ((בְּסִימָן לז) עַל-פִּי מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם, מְבֹאָר שֶׁצְּדָקָה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַשְּׁחִיטָה. כִּי עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַשְּׁחִיטָה לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ מֵחַי לִמְדַבֵּר, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת מַתָּנוֹת הַנַּ"ל, בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אֵין הַמַּתָּנוֹת נוֹהֲגוֹת רַק בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, כִּי עִקַּר הַצְּדָקָה הוּא בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל נִכְלָלִין בַּאֲוִירָא דַּכְיָא, בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא הַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן הַשְּׁחִיטָה כַּנַּ"ל. גַּם עַל-יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל הוּא תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ, תִּקּוּן הָאֲכִילָה בְּיוֹתֵר, כִּי אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל הוּא אֲוִירָא דַּכְיָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, וּכְשֶׁנּוֹתְנִין שָׁם צְדָקָה לַכֹּהֵן הַנַּ"ל נִזְדַּכֵּךְ וְנִטָּהֵר הָאֲוִיר בְּיוֹתֵר. וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ, תִּקּוּן הָאֲכִילָה ((כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַֹקֵּיהֶם, עַיֵּן שָׁם):




(ליקוטי הלכות - יורה דעה חלק א - הלכות מתנות כהונה הלכה א)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים