ליקוטי הלכות - יורה דעה חלק א - נותן טעם לפגם הלכה א

נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הלכה א



עַל-פִּי הַתּוֹרָה "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק" בְּסִימָן יט, הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה הֲלָכָה ב:





כִּי עִקַּר הַמַּאֲכָל הוּא הַטַּעַם שֶׁבּוֹ, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בְּהִלְכוֹת תַּעֲרֹבֶת הֲלָכָה א, כִּי הַטַּעַם הוּא בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר שֶׁל שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא עִקַּר חַיּוּת הַמַּאֲכָל, כִּי טַעַם לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וּבָרוּךְ טַעֲמֵךְ" וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהַטַּעַם פָּגוּם, אֵין בּוֹ כֹּחַ וְחַיּוּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱסֹר, כִּי אֵין כֹּחַ בָּאִסּוּר לֶאֱסֹר כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ וְחַיּוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַיּוּת וִינִיקָה מִן הַקְּדֻשָּׁה מִבְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטַּעַם שֶׁבּוֹ כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַטַּעַם שֶׁהוּא הַחַיּוּת שֶׁבּוֹ כַּנַּ"ל, אֲזַי פָּסַק כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱסֹר. וְעַל-כֵּן נוֹתֵן טַעַם לַפְּגָם, מֻתָּר: וְזֶה בְּחִינַת קְדֵרָה שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָא, שֶׁהִיא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם וְאֵינָהּ אוֹסֶרֶת, כִּי הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחַיּוּת וְהַטַּעַם שֶׁל כָּל הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל. הוּא בִּבְחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת וְכֵלִים, בִּבְחִינַת יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה וְכוּ', שֶׁהוּא הַדִּבּוּר שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. ((כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, עַיֵּן שָׁם). וְזֶה שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם יֵשׁ לוֹ שֶׁפַע אַחֵר, כִּי הַשֶּׁפַע שֶׁהִיא תְּחִלָּה בִּבְחִינַת אֹמֶ"ר. וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּשְּׁמָה לְמַטָּה, הִיא בִּבְחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת, בִּבְחִינַת יוֹם לְיוֹם וְכוּ' וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה וְכוּ'. וְעַל-כֵּן שֶׁפַע שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת קִלְקוּל הַמַּאֲכָלִים שֶׁנִּתְקַלְקְלִין כְּשֶׁמַּשְׁהִין אוֹתָן מִיּוֹם לְיוֹם, כִּי עִקַּר כֹּחַ שֶׁל כָּל הַמַּאֲכָלִים הֵן רַק בְּיוֹמוֹ כַּנַּ"ל. וְכָל מַה שֶּׁנִּתְגַּשֵּׁם וְנִתְלַבֵּשׁ הַטַּעַם יוֹתֵר לְמַטָּה וּמְלֻבָּשׁ בְּגַשְׁמִיּוּת יוֹתֵר הוּא נוֹפֵל בְּיוֹתֵר תַּחַת הַזְּמַן שֶׁהֵם הַיָּמִים. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהַטַּעַם נִבְלָע בְּתוֹךְ הַכְּלִי, שֶׁהוּא הִתְלַבְּשׁוּת הַטַּעַם בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁאֵין עוֹד מַדְרֵגָה לְמַטָּה מִמֶּנּוּ, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַטַּעַם מְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַמַּאֲכָל עֲדַיִן הוּא בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּת וּמֹחִין בְּעֵרֶךְ הַכְּלִי שֶׁמֻּנָּח בְּתוֹכוֹ הַמַּאֲכָל, כִּי הַכְּלִי טְפֵלָה לְהַמַּאֲכָל. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁהַטַּעַם נִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ הַכְּלִי וְנִבְלָע בְּתוֹכוֹ, אֲזַי נִפְגָּם תֵּכֶף אַחַר הַיּוֹם, כִּי הַכְּלִי בִּבְחִינַת יָמִים וּמִדּוֹת, כִּי הַיָּמִים הֵן בְּחִינַת כֵּלִים. וְעַל-כֵּן נִפְגָּם הַטַּעַם שֶׁבַּכְּלִי אַחַר הַיּוֹם כַּנַּ"ל: וְזֶה בְּחִינַת בִּטָּחוֹן שֶׁצְּרִיכִין לִבְטֹחַ בַּה' וְאָסוּר לַחֲשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כִּי הַבִּטָּחוֹן הוּא הַבִּשּׁוּל וְהַגְּמָר שֶׁל הַשֶּׁפַע, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, בַּמַּאֲמָר "פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' וְכוּ"' ((בְּסִימָן ס) שֶׁבִּטְחוֹנֵי הַדּוֹר הֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה בְּחִינַת כְּלָיוֹת, שֶׁהֵם נִקְרָאִים בַּטֻּחוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי הַבִּטָּחוֹן נִגְמָר וְנִתְבַּשֵּׁל הַשֶּׁפַע. וְעִקַּר בִּשּׁוּל הַשֶּׁפַע עַל-יְדֵי בִּטָּחוֹן, הוּא עַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִיא בְּחִינַת אִשָּׁה, בִּבְחִינַת בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַבִּטָּחוֹן שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כִּי הַבִּטָּחוֹן שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל הוּא בִּבְחִינַת יָמִים, בְּחִינַת יוֹם לְיוֹם וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּ"מָּגֵן אַבְרָהָם" בְּשֵׁם הַזֹּהַר; שֶׁאָסוּר לְבַשֵּׁל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כִּי עִקַּר הָאִסּוּר לְהַשְׁהוֹת מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא פְּגַם הַבִּטָּחוֹן הוּא בְּיוֹתֵר בְּהַבִּשּׁוּל, כִּי הַבִּשּׁוּל הוּא בִּבְחִינַת בִּטָּחוֹן, כִּי הַבִּטָּחוֹן הוּא בְּחִינַת בִּשּׁוּל כַּנַּ"ל. בְּחִינַת כְּלָיוֹת שֶׁהֵם כְּלֵי הַבִּשּׁוּל שֶׁנִּקְרָאִים בַּטֻּחוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַמָּן שֶׁעִקַּר יְרִידָתוֹ הָיָה בִּבְחִינַת בִּטָּחוֹן, כַּיָּדוּעַ שֶׁהַמָּן הוּא בִּבְחִינַת בִּטָּחוֹן ((עַיֵּן יוֹמָא עה. וְעַיֵּן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים סִימָן א, סָעִיף ה. וְעַיֵּן שָׁם בבי' לבוש וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה סק' יג), וְעַל-כֵּן הָיוּ צְרִיכִין בִּטָּחוֹן חָזָק מְאֹד וְהָיוּ אֲסוּרִים לְהַשְׁהוֹת כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ. וְתֵכֶף שֶׁהָיוּ מַשְׁהִין אוֹתוֹ נִתְקַלְקֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ", וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה הַמָּן צָרִיךְ בִּשּׁוּל עוֹד, כִּי נִגְמַר כֻּלּוֹ לְגַמְרֵי עַל-יְדֵי הַבִּטָּחוֹן שֶׁהָיָה בִּשְׁלֵמוּת אָז, כִּי הַבִּטָּחוֹן הוּא בְּחִינַת בִּשּׁוּל כַּנַּ"ל:




(ליקוטי הלכות - יורה דעה חלק א - נותן טעם לפגם הלכה א)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים